תוניסיה שבתוכי – קהילות יהודי תוניסיה

 תוניס

תוניס היא העיר הגדולה והבירה של תוניסיה מאז התחלת המאה השמינית ועד עצם היום הזה. בשנת 1975 הוכרזה "המדינה" של העיר תוניס על ידי אונסק"ו כ"אתר מורשת עולמית", אתר הראוי לשימור בזכות חשיבותו למורשת משותפת לאנושות. "המדינה" כוללת בתוכה הרובע היהודי המפורסם "החארה" כיום החפציה.

לפי המסורת  ראשית ההתיישבות היהודים בעיר קשורה בפטרונה הקדוש של העיר "סידי מחרז" שנתן את חסותו ליהודים והעניק להם את רובע "החארה". הקהילה היהודית הצטופפה בין סמטאותיו של רובע זה לרוב בתנאים בלתי אנושיים. עם זאת  הצליחה לפרוח גם מבחינה רוחנית ונחשבה עד למאה ה-19 כמרכז תורני חשוב.

הפרוטקטורט הצרפתי שחל ב- 1881, הביא למודרניזציה של העיר, פתח את שערי הרובע היהודי וכל מי שמצבו הכלכלי אפשר לו, עזב את "החארה" ועבר לאזורים מבוססים יותר  בעיר והקהילה היהודית שינתה פניה.

בשנת 1956 מנתה הקהילה היהודית בתוניס כ-32.000 יהודים בתוך אוכלוסיה של כ- 410.000 תושבים ("פנקס הקהילות לוב – תוניסיה"). כיום ניתן לספור רק כמה מאות יהודים בעיר באוכלוסיה של יותר מ- 720.000 תושבים.

אנא  תושבים לשעבר של החארה ושל תוניס רבתי ואחרים, שתפו אותנו  בסיפוריכם אותם נשמח לפרסם

Bab el Bhar ou Porte de France, Tunis – Mai 2006

נשמח לפרסם את סיפוריכם

 מטרופולין של תוניס

כביש ומסילת רכבת מוליכים אל ערי החוף לה גולט, לה מרסא, סידי בו סעיד

לה גולט

לה גולט, שוכנת בדרום מערב העיר תוניס והיא הנמל העיקרי שלה. כיום אוכלוסייתה כ- 28000 תושבים. פול סבג ("תוניס- סיפור של עיר", בצרפתית), מציין שבשנת 1926 לה גולט מנתה כ-8653 תושבים, בתוכם 1998 מוסלמים, 2074 יהודים, 1264 צרפתים, 1921 איטלקים ו- 299 מלטזים; היתר לא ידוע.

כיום מספר היהודים בלה גולט אינו ידוע, ככל הידוע מדובר במשפחות בודדות אך בעלות מעמד איתן המעורות בנעשה במדינה והעומדים בראש הקהילה היהודית בתוניסיה.

  ב-13 למרץ 2011 התקיימה האסיפה הראשונה של העמותה "דר אל דקרה" ב-לה גולט בראשותו של היוזם מר ג'ילברט יעקב ללוש, מראשי הקהילה היהודית בתוניסיה השואפת לקדם ולחשוף את התרבות היהודית התוניסאית. מטרות ארגון זה להביא לשמירה וקידום המורשת התרבותית היהודית התוניסאית כחלק אינטגראלי של ההיסטוריה התוניסאית. 

 

La Goulette – Mai 2006

עולים תושבי לה גולט לשעבר, אנא שילחו לנו את סיפוריכם נשמח לפרסם

 לה מרסא

  עיירת חוף ציורית שמנתה בשנת 1946 כ-405 יהודים ובשנת 1956 רק כ- 290 יהודים (פנקס הקהילות). ברם הממצאים שנתגלו במקום מוכיחים שנוכחות היהודים עוד מתקופת הרומאים, במאה הראשונה לספירה.

נשמח לפרסם את סיפוריכם

 סידי בו סעיד

 סידי בו סעיד הנו כפר קטן ציורי מפורסם אשר מושך אליו תיירים רבים מן העולם כולו. בית הקפה המפורסם שלו Le café des nattes (בית הקפה של מחצלות), זכה לשיר אותו שר הזמר הצרפתי הידוע Patrick Bruel.

כפר זה נמצא ברשימת המקומות בתוניסיה אשר מספר היהודים בהם בודדים.

אנא אם אתם ביניהם ספרו לנו על כך.

 

Sidi Bou Saïd – Mai 2006

כתבו אלינו

קרתגו

קרתגו נוסדה ב- 814 לפני הספירה על ידי הפניקים שעל פי המסורת הם הביאו עמם את ראשוני היהודים. כיום קרתגו הנה פרבר החברה הגבוהה של העיר תוניס ומקבצת בתוכה גם משכני שגרירויות רבות.

נמצאו שרידים המאשרים שנוכחות היהודים בעיר וודאית מן המאה הראשונה לספירה, בתקופה הרומית.

מפקד אוכלוסין בשנת 1946 מצביע על כך שמספר היהודים היה כ-1064 שהיווה 21.8% מכלל האוכלוסייה; עם זאת הקהילה היהודית במקום לא התארגנה באופן מסודר והיא שהתה במקום תקופה קצרה ולאחריה חזרו יהודים רבים לתוניס ולפרברים אחרים (פנקס הקהילות).

יש לכם סיפורים על קרתגו? על היהודים בעיר? אנא שתפו אותנו

אריאנה

העיר אריאנה נמצאת כ- 4 ק"מ צפונית לתוניס הבירה וכ-15 דקות מעתיקות קרתגו. היא שוכנת באמצע שפלה רחבת ידיים המוקפת בחופיה של רואד. כיום כ- 160000 תושבים גרים בה.

על פי פנקס הקהילות ראשוני היהודים באו להתיישב בעיר אריאנה במאה ה- 17.

ב- 1956 הקהילה היהודית מנתה 2678 כ- 16.4% מכלל האוכלוסייה.

בביקור במקום בשנת 2006 הופתענו לגלות שלט רחוב הנושא את השם בצרפתית ובערבית: " מבוי אלגריבה". עקבנו אחריו והגענו לבית ערבי טיפוסי עם חצר גדולה מרוצפת וחשופה ובמרכזה מלך עץ עתיק יומין – עדות אילמת לעבר אחר שנעלם. סביב החצר חדרים רבים. על פי דברי הדיירים המקום הוא בעצם בית הכנסת "אלגריבה" לשעבר. חיפשנו כל סממן יהודי אך לשווא. לא היה כאן זכר לעברו היהודי של המקום שהפך כיום לביתה של משפחה מוסלמית. 

 תושבי אריאנה לשעבר כתבו לנו וספרו את סיפוריכם.

ועוד קהילות בערי תוניסיה

נאבל וחמאמת

נאבל וחמאמת סמוכות זו לזו. נאבל נחשבה לבירת חצי האי הכף-בון ויחד עם שכנתה מקרוב חמאמת הוו מאז ומתמיד מוקד משיכה לנופשים ולתיירים.

נאבל שוכנת בצפון מזרח המדינה ובדרומה של חצי האי הכפ-בון, היא נחשבת לעיר החשובה ביותר בין ערי מפרץ חמאמת.

ראשית ההתיישבות היהודית בנאבל לוטה בערפל. ישנה סברה שהיהודים הראשונים הגיעו לעיר יחד עם המהגרים המוסלמים מאנדלוסיה במאה ה-16.

על פי הנתונים המובאים בפנקס הקהילות מספר היהודים בשנת 1946 היה כ-2058 מתוך אוכלוסיה של 11.029, בשנת 1956 ירד המספר של היהודים ל- 1.161, ובשנת 1976 הגיע ל-115 יהודים בלבד. כיום חיים בנאבל יהודים בודדים בלבד, מבוגרים וערירים.

נאבל התפרסמה בשל חופיה השופעים חול רך וגם בעבודות הקרמיקה שיש האומרים שאומנות הציור עליהם הובאה על ידי האנדלוסים והתחזקה בתקופה העותומאנית. עבודות הנצרים בעיקר מחצלות ועבודות הרקמה של נאבל אף הם היו לשם דבר.

בקרב היהודים בתוניסיה נאבל הפכה לשם דבר לא רק כעיר נופש אלא בשל הזיארה (עלייה לרגל),המסורתית שלה מדי שנה בשנה  לרבי יעקב סלאמה.  

כיום העיר שינתה את פניה, היא גדלה והתרחבה לכל הכיוונים כשבתיה המגיעים עד לשפת הים נגסו בצורה גסה בחופיה.

חמאמת לעומתה שמרה יפה על צביונה של עיר קיט כשהבניה שהתרחבה גם בה שמרה על איפוק ובתי המלון הרבים רוכזו  באזורים מוגדרים תיירותיים.

בשנת 1956 היו בעיירה כ-56 יהודים בלבד (פנקס הקהילות)      

כתבו לנו וספרו את סיפוריכם.

סוס

העיר סוס או בשמה העתיק, הדרומטה Hadrumete,, נוסדה ככל הנראה על ידי הפניקים עוד במאה ה- 11 לפנה"ס. היא שוכנת במרכז הסהל, בכינויה "בירת הסהל" או "פנינת הסהל", היא עיר נמל כ-143 ק"מ דרומית לתוניס. כיום היא נחשבת לעיר היותר מהודרת, בורגנית ואינטלקטואלית בערי תוניסיה. חנויות ספרים רבות מציפות את רחובותיה במרכז העיר וה"מדינה" שלה חבויה בין חומותיה כיהלום בכתר.

 ראשית התיישבות היהודים בעיר היא ככל הנראה עוד מהתקופה הרומית.

בשנת 1946 חיו בעיר כ- 3.574 יהודים באוכלוסיה של כ-24.642. אם בשנת 1956 מספר היהודים עמד על 3.282, הרי שעשרים שנה לאחר מכן הוא ירד ל-320 כולל יהודי מהדיה, מוכנין ומונסתיר (פנקס הקהילות).

בביקורינו בעיר בשנת 2006, הקהילה היהודית במקום מנתה 36 יהודים בלבד. היהודים מתקבצים סביב בית הכנסת היחיד בעיר שנותר על טילו ועדיין פעיל: "כתר תורה".  בית כנסת זה, ייסד אותו הרב יוסף גז (1860-1934), שנולד בעיר, היה לרבה הראשי ומאוחר יותר היה גם לרבה הראשי של כל המדינה (1928-1934).     

La synagogue Keter Torah la dernière active de Sousse, mai 2006. (Cliché H.C.Pérez)

לאחרונה יצא לאור ספר על קהילת יהודי סוס של ד"ר קלר רובינשטיין – בצרפתית

Claire Rubinstein

"PORTRAIT DE LA COMMUNAUTÉ JUIVE DE SOUSSE

De l'Orientalité à l'Occidentalisation , Un siècle d'histoire (1857-1957)"

נשמח לפרסם את סיפוריכם

ספאקס

עיר נמל השנייה בגודלה ומרכז כלכלי של תוניסיה. ספקס שוכנת דרומית לתוניס כ-270 ק"מ. כעיר תעשייה הידועה ביצוא החשוב שלה של שמן זית ודגים, טריים וקפואים, ספקס אינה מושכת אליה תיירות.

על פי הנמצא בתעודות הגניזה בקהיר ראשית הקהילה היהודית בה ככל הנראה משנת 1064 (פנקס הקהילות).

רשמיה של מורה צרפתייה מרי דובולוז לפון בהיותה בתפקיד בעיר בשנת 1936, הועלו על הכתב בספר "אבו מרגוד", מתארים את אורחות החיים בה. להלן ציטוטים אחדים. :

"הכול נראה יוצא דופן לעיני הצרפתי הממוצע שלפתע הוצף באווירה של ספקס. קודם כל הקבוצות האתניות במקביל אך ללא ערוב כאשר כל רובע נושא את השם ואת חותם הגזע.

בקצה האדמה בין שני המפרצים זוהי העיר הפרנקית, על הגבעה חגורה בחומה העיר הערבית וביניהם החארה של היהודים".  

על פי פנקס הקהילות, בשנת 1946 מספר היהודים בעיר היה כ-4.223, בשנת 1956 המספר ירד ל- 3.168 ואילו בשנת 1976 מספר היהודים היה רק 205.

כתבו לנו וספרו לנו את סיפוריכם

 גאבס

כיום גאבס הינה עיר של כ- 116323 תושבים. העיר שוכנת בסוף הגולף של גבס וכ- 406 ק"מ מתוניס. ייחודה בכך שהיא בד בבד נאות מדבר ונמל ימי".

בשנת 1946 היו בעיר כ-3810 יהודים בתוך אוכלוסיה של כ-17598 תושבים אך כ-עשרים שנה לאחר מכן ניתן היה לספור רק כ-70 יהודים בלבד.

הרב חיים חורי ז"ל (1887- 1957), היה מבולטי רבני תוניסיה במאה ה-20. הוא נולד באי ג'רבא בה קיבל את השכלתו הרבנית והוסמך לרב ודיין. בשנת 1926, הוא נקרא להיות רבה של קהילת יהודי ספאקס. בשנת 1954 עלה לארץ והתגורר בבאר שבע, בה הפך במהרה לשם דבר בקרב כל קהילות ישראל בעיר. לאחר פטירתו בשנת 1957, הוא נקבר בבית העלמין הישן בבאר שבע. להילולה שלו המתקיימת ליד קברו, מגיעים מאות ואלפי אנשים מן הארץ ומחו"ל.

שתפו אותנו בסיפוריכם

קירואן

 קירואן נמצאת כ-140 ק"מ דרומית לתוניס. היא נוסדה בשנת 670 בתקופת הכיבוש הערבי והפכה לעיר בירה באותה תקופה. העיר עלתה לגדולה והפכה לעיר הגדולה והחשובה בצפון אפריקה. הקהילה היהודית בעיר פרחה אף היא והפכה לאחת החשובות והמפוארות באותה תקופה, הן מבחינה כלכלית והן מבחינה יהודית תרבותית.

קהילה זו הצמיחה מקרבה חכמי תורה רבים ששמם נודע ברוב הקהילות היהודיות בעולם: רבי דונש בן תמים בן דורו של הרב סעדיה גאון. רבנו חננאל (965-1055) בן חושיאל, אביו, רבי חושיאל מחכמי הישיבה בסורא ששמו נקשר באגדת ארבעת השבויים שנמכרו לעבדים ונפדו על ידי קהילות שונות.

רבנו נסים בן יעקב (סביבות 990-1057), שכונה "איבן שהין", "נסים גאון" או "רבנו נסים". רבנו נסים היה תלמיד חכם משכיל ובקי בספרות הפילוסופית באותם הימים. הוא עמד בקשר מכתבים עם חכמי ספרד כגון: רבי שמואל הנגיד שיש הטוענים כי היה ביניהם קשרי חיתון ואחרים. הוא סייע להעביר את ספרות הרבנים מבבל לספרד. הוא זכה להוקרה ולהכרה מצד גאוני בבל ומצד חכמי ספרד.

רבנו נסים חיבר מספר חיבורים על התלמוד הבבלי ועל עניינים תורניים נוספים. הבולט שביניהם הוא "חיבור יפה מהישועה" האוגד בתוכו סיפורים ואגדות אותם אסף ממקורות תלמודיים גאונים וממקורות זרים.

 פריחה זו הגיעה לקיצה במאה ה- 11 עקב מה שההיסטוריון איבן חלדון מכנה "הכיבוש הערבי השני".העיר נהרסה כליל ועם בנייתה מחדש הוכרזה כעיר קדושה לאסלאם והשהייה בה נאסרה לחלוטין ליהודים.

 כתבו אלינו

ג'רבא

 ג'רבא בכינויה "אי גן -העדן" בעלת אופי אדריכלי מיוחד משלה. האי באורך של 25 ק"מ ורוחב 20 ק"מ, הוא מישורי וכמעט ללא צמחייה מלבד דקלים ומטעי זיתים בעיקר. אופי הבתים מוגדר "מנזיל" שמשמעו ריכוז של מספר חדרים סביב גן, בית המכונה גם "חוש" בעל כיפות וקשתות. יש האומרים שזהו  סגנונו ה"מורי" של ראשוני בתי היהודים. בנייה זו נמוכה צבועה בחלב סיד לבן וחלונותיה ודלתותיה צבועים בכחול שמימי המתמזג עם צבע השמים ויוצר אווירה של שלוות נפש מיוחדת במינה שהחלה להיפגע עקב הבנייה המואצת של בתי המלון לתיירים.

באי ג'רבא- שרידי בית כנסת שנמצאו בחורבות העיר העתיקה באי המאששים לכאורה, את הסברה, כי הישוב היהודי באי קדום, וכי ייתכן והוא מהתקופה הסמוכה לחורבן בית שני. כאשר בנימין השני הגיע לאי בשנת 1853 הוא ביקר ב"גריבה" וציין שהיא הייתה ממוקמת מחוץ לרובע היהודי. עובדה זו מאוששת על ידי סלושץ (חוקר, נוסע), שהגיע אף הוא לאי מספר שנים לאחר מכן. גם כיום ה"גריבה" מתנשאת על מישור חולי ומסביבה במרחק מה מטעי זיתים ועצי תאנים. כתובת המציינת כי הגריבה הינה משנת "586 לפנה"ס", עדות אילמת המדגישה שהיא אכן קיימת אלפי שנים.

בשנת 1946 קהילת יהודי ג'רבא מנתה על פי "פנקס הקהילות" כ- 4294 יהודים אבל כיום מדובר בכמה מאות בלבד.

ברם, כל שנה אלפי מתפללים מכל העולם עולים לגריבה להילולת רבי שמעון בר יוחאי ורבי מאיר בעל הנס. 

Djerba

נשמח לפרסם את סיפוריכם

 

 

 

 

 

סגור לתגובות.